יום שנה

אני עדיין חולם עליו פעם פעמיים בשבוע. לפעמים אני לא זוכר פרטים אבל משהו בי יודע והחיוכים שלי מאולצים. לפעמים אני זוכר ואז רע.
אני יושב עכשיו ליד הכביש בו הוא נדרס והריח של אדמה לחה ועלים רקובים מזכיר מאוד את הריח של כלב גוסס, משהו עם המעי הפתוח, ואני חש בזרועותיי משקל מת ומשהו רך איפה שצריכה להיות גולגולת נוקשה אותה ליטפתי אלף פעמים. לקח לי הרבה זמן לזרוק את החולצה שהריחה כמו המוות שלו ואני קצת מצטער כי הכאב היה שווה את הזיכרון וגם ברגעי המוות שלו האהבה שלו מילאה את הלב שלי באושר מוזהב מבעבע.
אני זוכר את הזרועות שלי לוחצות על לב שמרווחי פעימותיו דועכים מסטקסו פרוע לתוף רחוק לשקט עד שהעיניים מתאבנות במבט טיפש של כלב אדיוט שהשתובב פעם אחת יותר מדי אבל מי יכול לכעוס על כזה דבר יפה?
היום ואתמול ושלשום התעוררתי מאותו סיוט ואני רק רוצה לישון ולחלום אותו שוב כי עם כל כמה שזה נורא הוא שם כשאני חולם ואני לא יודע מה לעשות עם הגעגוע.